בשנים תר"ץ-תרצ"ט, במהלך העליה החמישית, רוב העולים שהגיעו לארץ היו ממרכז אירופה, רבע מהם מגרמניה (היא כונתה "עליית היקים"). בין העולים היתה קבוצה של יהודים דתיים אורתודוקסים, שהביאו איתם מסורת חינוכית שמקורה ברב שמשון רפאל הירש, ובשיטתו החינוכית –
"תורה עם דרך ארץ".
הורים אלו חיפשו דרכים חדשות להתאים את חינוך ילדיהם למציאות החדשה בארץ. הרעיון המרכזי של "תורה עם דרך ארץ" כפי שבאר אותו הרב הירש, הוא – שילוב בין לימודי קודש מעמיקים ולימודי חול המאפשרים קיום בעולם (כגון: מדעים, מתמטיקה, שפות וכו'), והכרת התרבות הכללית בצורה מעמיקה. וכך כתב הרב הירש בפרושו לבראשית ג, כד:
"דרך ארץ היא דרך התרבות, דרך החכמה הסוציאלית – המחנכת את האדם למוסר ולסדר בחייו החברתיים בארץ…התרבות פותחת את חינוך האדם, ואילו התורה משלימה אותו; שכן התורה מחנכת את האדם השלם…בישראל דרך ארץ ותורה ירדו כרוכים; האדם השלם והיהודי הם זהים בבית ישראל".
